מי זאת הגברת שגרמה לי להתבייש בדייט?
הדייטים הם כמו תיבת הפתעות – אתה אף פעם לא באמת יודע מה תמצא בתוכה. עד שלא תפתח אותה, כמובן. השבוע, כשיצאתי לדייט עם מישהי חדשה, הייתי בטוח שהולך להיות ערב כיפי. מה יכול להשתבש, נכון? טוב, נו, החיינו והצחוקים למדו אותנו שאף אחד לא חף מטעויות. אז מה קרה שם? כמו שכתוב בספרי הקומדיה הגדולים – הכל התחיל נורא טוב, ואחר כך התדרדר בצורה מפתיעה.
ההכנות לדייט המושלם
כדי להגיע לדייט הראשון הזה, השקענו הרבה בכנה המידה – כך מתאימים את אווירת הדייט למי ששוכנת בלב. גם אני, כמו רבים מבני הזוג המודרניים, התאמתי את עצמי לשם Facebook, כדי להבין מה היא אוהבת. אני מדבר על:
- חיפוש על מה ללבוש – נעליים, מכנסיים, חולצה (לא תוך כדי לראות נטפליקס).
- פעילויות לדייט – בירה בצהריים? או אולי פיצה בשקיעה?
- לברר פרטים אישיים – האם היא אוהבת חתולי רחוב או סוסים פצועים? (לא, אני לא יודע למה זה זן כל כך חשוב).
לאחר תכנון מסודר והכנה מדוקדקת, הגעתי למקום שנבחר – מסעדת פירות ים על המים, עם נופים שהיו גורמים לאדם לדמיין שהוא נמצא בגיהנום. ואז הגיע הרגע. הרגע שבו היא נכנסה.
הרגע בו הכל השתנה
חבר'ה, אל תצחקו עליי, אבל הרגע הראשון שראיתי אותה, משהו במוח שלי פשוט קרס. היא הייתה יפיפייה – עם חיוך כובש ועיניים שמזמינות אותך לחיים חדשים. עד כאן, הכל נראה מושלם. ואז, כשנכנסנו למסעדה, נהיה לי איזה חם בחזייה – כנראה ממזג האוויר, ואני התחלת להרגיש **בושה** די מוזרה.
מצאתי את עצמי מדבר שטויות!
רגעי אללה, על מה דיברתי?
שאלות טפשיות על עננים, אסטרונומיה, ואפילו על איך חתולים מנהלים מלחמת עולם שלישית. היא לא רק הקשיבה, אלא גם ענתה, והפכה את השיחה לא יותר מהחרמות בלתי נגמרות. מה חשבתי לעצמי? למה אני לא יכול לדבר עליה – היא פשוט מהממת!
כיצד אני הצלחתי להכשיל את עצמי?
- ניסיתי להעביר רושם מצחיק – והפכתי לקריקטורה.
- גיליתי שאני לא מדבר על דברים בביטחון – אלא באמצעות שיפוט שגוי.
- בסופו של דבר, סיפרתי סיפור שגרם לי להרגיש כאחרון המגוחכים.
אולי יש תקווה?
בשלב הזה, חשבתי שזה אבוד. חשבתי שהסיכויים שלי עם אישה זו הם כמו לשכנע דג לשחות על היבשה. ואז, לאחר שראיתי את הפנים שלה בפלאש של רגע, אני חושב שזה היה רגע הקסם. היא צחקה! היא לא רק צחקה, אלא היא גם העירה לי על זה שהמציאות יכולה להיות, איך נגיד? פנטסטית כשהעניין מתחרה.
במה חשבתי באותו רגע?
שאלתי את עצמי “האם אני מצליח לגרום למישהו אחר לצחוק?” אז דיברנו שוב על דברים רגילים – אמנות, טיולים, ואפילו ים. הופתעתי עד כמה אפשר לרדוף את הפחדים שלך ברגע שאתה מבין שאף אחד לא מושלם, וששנינו רואים את העצמים באותה הדרך.
שאלות שעולות לאור הסיפור
- מה עושים כשלא מצליחים לדייט? פשוט תמשיכו להתפתח ותלמדו מזה.
- האם זה בסדר להיות מצחיק בדייט? בהחלט, אבל בקווים המושלמים.
- איך בדייט הראשון יודעים אם זה זה? רואים אם יש כימיה ועד כמה רוצים להמשיך לדבר.
סיכום המקרה
למרות שהדייט הזה התהפך לגמרי והביא אותי למבוכה שלא יכולתי לדמיין, למדתי משהו חשוב – שזה בסדר להרגיש לא נוח. אם כל אחד מאיתנו היה יודע שכל אחד עובר את זה, הייתי משוכנע שהייתי מצליח להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה. בסופו של דבר, לאחר שהיתה לנו שיחה כנה, הבנו שלפעמים עדיף להיות פשוט אנושיים.